כל קלישאה שנכתוב כאן לא תספיק על מנת לתאר את האגדה, אז תחסכו מאיתנו את המקדמות השונות, ופשוט תקראו ו..זהו

מי שהפך לאגדה בכדורגל הבריטי, אחד המאמנים הגדולים בכל הזמנים, נולד בסקוטלנד, בעיירה בשם אורביסטון, ב26 במאי, 1909.  כשחקן באזבי שיחק בשתי קבוצות: ביריבה העירונית, מנצ'סטר סיטי, ובעוד יריבה משל עצמה, ליברפול. את הקרירה בסיטי באזבי החל ב11 לפברואר, 1928, והופעת הבכורה שלו הייתה במשחק מול מידלסברו. שמונה שנים לאחר מכן, ב1936 באזבי עבר לליברפול.

למרות שבאזבי כביכול שיחק ביריבות הכי גדולות של יונייטד, הנשמה שלו ללא ספק הייתה אצלנו. תחילה, באזבי היה עוזר מאמן בליברפול, ולאחר מכן הוא הגיע אלינו כמאמן באחד לאוקטובר, 1945. באותה תקופה באזבי היה צריך להתגבר על קשיים רבים, שהיו טמונים מבחינה מנהלתית, כמו העובדה שהמועדון היה באותו זמן בחובות גדולים מאוד, דבר שמן המובן הקשה על התפתחות הקבוצה.  ההחתמה הראשונה של המועדון הייתה ג'מי מרפי, לא, זה לא שחקן, זהו עוזר מאמן שעבד בצוותא עם באזבי, ביחד הם אימנו את הקבוצה בעצם עד 1971. ביחד הם גילו טיפחו שחקנים מוכשרים כמו ג'ון אשטון או ג'וני קרי. בהמשך, אחרי שבאזבי הצליח ליצור שלד איכותי, העבודה הקשה הניבה תוצאות. בשנת 1948 הקבוצה זכתה בגביע האנגלי לאחר ניצחון 2-4 מול בלקפול. לאחר ארבע זכיות בטורניר המסורתי, החבורה של באזבי הצליחה להביא בשנת 1952 את האליפות לאולד טראפורד.

עם כניסת שנות החמישים, התרחבה במועדון המערכת הסקוטית, כאשר המועדון דאג להביא שחקנים וצוות אימון מסקוטלנד. בנוסף, באותן שנים מחלקת הנוער גדלה, ובד בבד המועדון גידל שחקנים נהדרים שחלק גדול מהם הגיע כמובן לקבוצה הראשונה.

באותו זמן באזבי בנה קבוצה חדשה, חזקה, אימתנית ומגובשת. ולא לחינם הקבוצה נקראה "תינוקות באזבי". הקבוצה הכ"כ נהדרת הזו אכן הניבה תוצאות: שתי אליפויות רצופות בין 1956-1957, וזכייה בגביע האנגלי ב1957. באזבי המשיך להסתכל לעבר העתיד, והוא רצה כמובן את התואר הנחשף, הלוא הוא ליגת האלופות. בעונת 1956/57 הקבוצה הגיעה עד לחצי הגמר, אך נעצרה שם, לאחר הפסד לריאל מדריד. עונה לאחר מכן, 1957/58, הנחישות של הקבוצה הזו לגעת בתואר עלתה בכמה מידות. ובשישה לפברואר לאותה עת, בעוד הקבוצה בדרך חזרה לאנגליה ממשחק רבע הגמר מול הכוכב האדום בלגרד במינכן, המטוס עצר לצורך תדלוק, אבל הנחיתה לא התבצעה כשורה, ומשם הכל ידוע. האסון הגדול והמפורסם של המועדון, שחרוט אצל כל אוהד הקבוצה, קרה, אבל עליו לא נפרט, מאחר ויש פינה על כך. כאן נתרכז באגדה האדירה הזו שהרימה את המועדון ההרוס לאחר האסון, מחדש.

"תינוקות באזבי" בתמונה קבוצתית.

אבל לפני הכל, באזבי פונה לבית חולים גרמני במצב קשה, אבל כמו גיבור אמיתי, הוא שרד, ורק 71 יום לאחר האסון הוא שב למנצ'סטר. ג'מי מרפי, עוזרו של באזבי, ניצל גם כן מהאסון, וביחד הם התחייבו לבנות את הקבוצה מחדש.  באותה שנה הקבוצה הגיעה לגמר הגביע האנגלי, והחצי קבוצה שנשארה, שיחקה את הגמר הזה, אך הפסידה בו 0-2 לבולטון בוומבלי.

הבנייה המחודשת של באזבי התחילה למעשה בעונה לאחר מכן. הוא השתמש בכישרון האישי שלו והביא שחקנים כמו אלברט קוויקסל, דניס לאו ועוד. בשנת 1963 באזבי הוליך את הקבוצה לראשונה לתואר משמעותי, עם ההגעה לגמר הגביע האנגלי, מול לסטר סיטי. יונייטד ניצחה 1-3 והשיגה תואר ראשון מאז האסון במינכן.  עוד שתי אליפויות בשנים 1965 ו1967, נתנו לו סיבה אמיתית לרצות כל כך לזכות בגביע אירופה. בעונת 1965/66 באזבי הגיע עם יונייטד לחצי הגמר, דבר לא שינה הרבה, שכן הקבוצה הגיעה לשלב הזה גם בשנים 1956/57 ו1957/58. באזבי רצה סוף סוף לגעת בגמר, בגביע הנחשף הזה. ובעונת 1967/68 הוא השיג את המטרה ביושר, הקבוצה שהוא בנה מחדש הגיעה לגמר בוומבלי, מול בנפיקה, ניצחה והביאה זכייה ראשונה למועדון במפעל הזה. באותו משחק יונייטד ניצחה 1-4 את הפורטוגלים, והגביע הזה הגיע לאחר עשר שנים והוקדש למען השחקנים והצוות שנפצעו ונהרגו באסון.

שנה לאחר מכן, בעונת 1968/69, הקבוצה של באזבי חזרה על נוהג קבוע שהיה טרם הזכייה- להגיע עד לחצי הגמר, אך להיעצר שם. באותה שנה הדבר קרה לאחר הפסד למילאן.

באזבי המשיך לאמן את הקבוצה עד סיום עונת 1968/69. לאחר מכן, החליף אותו כמאמן ראשי ווילף מקגווינסס, בזמן שבאזבי קיבל תפקיד אחר בצוות המקצועי. מסיום אותה עונה ועד ל28 לדצמבר 1970, באזבי היה חבר דריקטוריון. מדצמבר 1970 ועד סיום אותה עונה, באזבי חזר לתפקיד הישן והמכובד- המאמן הראשי, במקום ווילף.  באזבי קיבל פרסים מיוחדים, ותארים הוענקו לו לאות מעשיו הגדולים בקבוצה.  בשנת 1968 באזבי הוכתר למאמן השנה. בנוסף הוא קיבל את תואר האבירות לאות ההצלחה עם יונייטד באירופה.

כמובן שעונת 1970/71 הייתה עונת האימון האחרונה שלו, וב1980 הוא הפך לנשיא הכבוד של הקבוצה. ב1983 הרחוב המוביל לאולד טראפורד, נקרא על שמו עד היום בעצם, "דרך סיר מאט באזבי".

סיר מאט באזבי הלך לעולמו ב20 בינואר, 1994, בבית החולים אלקסנדרה, אחרי מחלות שלקה בהן בשנים האחרונות לחייו. הלוויה שלו הייתה שבוע לאחר מכן. מלבד הלוויה עצמה, באותו זמן לאורך כל רחובות העיר מנצ'סטר, התפזרו לא פחות מאלף איש שהביעו תמיכה ואהבה כלפי האגדה הזו. ההוקרה כלפי באזבי הייתה בכל העולם, מועדונים שונים שמו אלפי חולצות, זרים, תמונות וצעיפים על המצבה שלו. וכמו שאתם בוודאי יודעים, בכניסה לאולד טראפורד, ישנו פסל בדמותו של באזבי, שקיים מאפריל 1996 כדי להמחיש לכל אוהד את התרומה הענקית של האדם הזה למועדון. חמש שנים לאחר שהוא מת, יונייטד זכתה בטרבל ההיסטורי. ביום בו ניצחנו את באיירן וזכינו בליגת האלופות, באזבי יכל לחגוג את יום הולדתו ה90, יחד עם יונייטד והזכייה ההיסטורית.